שאיפותיו של אדם לעומת "רצון" הבריאה,
כמו אורו של נר ביום שטוף שמש.
במשעולי הזמן השאול מן הנצח,
תנועה,
תודעה,
יצירה.
המקור נשבר לצבעים,
קולות, ריחות, טעמים.
נשמה בחומר נושמת יומן דברים,
מתכנסת אל הלא כלום,
זוהרת ברוח.
מעשה,
חיבורים.
רגבי העפר של המחר.
הקמל מזין את הגדל.
ריקוד עם הרוח.
רקמה זוהרת.
יחד השומר על הייחוד
והאני נשחק בזמן
והזמן הרווי נספג בנצח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה